יום שבת, 26 באפריל 2014

הקיצ'י סק של סבא דוד ז"ל

סבי, דוד, ז"ל היה נגר. הוא נפטר לפני כמעט שמונה שנים בגיל 83 וחצי אבל היה בחור חזק ששידר כלפי חוץ אצילות מכובדת כמעט עד הרגעים האחרונים.

אני זוכר את ילדותי בבית סבי דוד וסבתי, אסתר ז"ל שנפטרה כמעט שנה וחצי לאחר סבי. בית קטן בן 2.5 חדרים בשכונת עיר גנים שבירושלים ועם זאת גדול בתחושות שהאנשים שהתגוררו בו ידעו להעביר.

לאנשים שאנחנו אוהבים והולכים לעולמם יש תכונה. הם מופיעים מעת לעת, פתאום כך, והזכרונות והתמונות צפים ועולים, לוקחים אותנו לתקופות אחרות בחיים שלנו...קטע מוזר שכזה.

כשאני חושב על התזמון של מועד הכתיבה, 24 שעות לפני יום השואה, זה רק מעצים את התחושות, שכן סבתי וסבי היו ניצולי שואה והנושא, גם אם לא עסקנו בו באופן גלוי ומפורש גיבש והיה לחלק בלתי נפרד מהסיבות שבה דברים התרחשו והתנהלו וזו רק סיבה נוספת ומשמעותית לגאווה ולהערכה שלי אליהם.

בין כל הזכרונות הטובים, ויש כאלו הרבה לשמחתי, יש אחד שבו נזכרתי היום.

אני זוכר בבהירות את היום המסויים, על אף שאת הגיל והזמן המדוייקים אינני זוכר.
סבא דוד חזר מעבודתו בחיפושית האדומה המפורסמת שלו.
לסבא הייתה חיפושית אדומה של פולקסווגן (על אף שניצל מהשואה תמיד העריך את היכולת של הגרמנים לייצר מכניקה מדוייקת ואמינה) שאותה דאג לשטוף, למרק ולהבריק בדרכו ההונגרית הקפדנית שאפיינה אותו כל כך.

באותו יום הגיע סבא והביא עמו שני כיסאות קטנים. שני קיצ'י סק. 
בהונגרית, קיצ'י= קטן, סק= כסא ומכאן - כסא קטן.

הכסאות, שאותם הכין סבא במו ידיו כמובן,היו, כמובן איך לא, רב שימושיים. אותה רב שימושיות פרקטית שאפיינה כל כך את בני הדור ההוא. הם שימשו לסבתי כמדרגה שסייעה לה להגיע לארונות הגבוהים ולהוריד מהם מוצרי מזון ועוד ואותנו, הילדים, הם שימשו כשישבנו לאכול על יד השולחן בסלון של סבתא וסבא או לשחק משחקים שונים. 
נדמה ששני הכסאות האלו בילו איתנו מאז ומעולם.

את שנותיהם האחרונות בילו סבתא אסתר וסבא דוד בבית האבות שבנהריה. מה שהחל בחודש נסיון הפך לביתם האחרון.
לפני המעבר לבית האבות, סבא נתן כסא אחד לאמי וכסא אחד לאחותה, רחל.

בשבוע שעבר חגגנו את ליל הסדר בביתם שבכרמיאל.  הקיצ'י סק היה שם. 
היום פגשתי את אחיו הירושלמי בבית הורי היקרים.

לאנשים שאנחנו אוהבים והולכים לעולמם יש תכונה. הם מופיעים מעת לעת, פתאום כך, והזכרונות והתמונות צפים ועולים, לוקחים אותנו לתקופות אחרות בחיים שלנו...קטע מוזר שכזה.


=================================================================
הכותב הינו בעלים בחברת integral שיווק ואסטרטגיה - ייעוץ | ליווי | הרצאות | סדנאות
www.i-group.co.il

יום שלישי, 22 באפריל 2014

האם יש קשר בין ליל הסדר, אכילת מרשמלו ולהבדלים בין מצליחנים לאחרים?

השנה התארחנו בערב החג אצל דודתי ודודי שיזכו לשנים ארוכות וטובות.
בין כוסית לכוסית, בין קושיה לקושיה, בין הפרעות קטנות אך חוזרות ונשנות לבין ניסיון ראוי להערצה של דודי, זאב, להתמיד בקריאת ההגדה, עלתה בראשי תובנה שחיברה את קריאת ההגדה לניסוי פסיכולוגי שהתקיים באוניברסיטת סטנפורד בסוף שנות ה-60 של המאה הקודמת.

אז, עברו כמה ימים וכתבתי מאמר קטן בנושא. אני מזמין אתכם לקרוא את המאמר >> לחצו לקריאה <<

אני מאמין שתהנו, ואני מזמין אתכם לשתף, להגיב ולחוות דעתכם.

להשתמע,
שי

=================================================================
הכותב הינו יועץ שיווק והבעלים של חברת integral אסטרטגיות שיווק יצירתיות - ייעוץ | ליווי | הרצאות | סדנאות
www.i-group.co.il

יום שלישי, 8 באפריל 2014

ניקיונות הפסח - לנקות את השנה שעברה

יש כאלו שאוהבים לנקות. אוהבים? נראה כאילו הם ממש חיים למען הניקיונות. אני לא מדבר על ניקיונות פסח, אלא על ניקיונות לאורך כל השנה...
יש כאלו שמנקים כמה פעמים ביום. "מעבירים סמרטוט" הם יטענו...אבל, מדובר באוהבי ניקיון אמיתיים.
אני, לעומתם, אם להודות על האמת, לא חובב ניקיונות. שלא תבינו אותי לא נכון, אני מאד אוהב סדר ואין כמו סביבה נקיה כדי לתרום להרגשה הטובה, אבל המרדף הבלתי פוסק אחר הניקיונות הוא לא כוס הקפה שלי. Se La VI.

ניקיון הפסח, לעומת זאת, הוא דבר אחר לגמרי. יש משהו שונה ומיוחד בניקיון המסויים הזה. 
ניקיון הפסח הוא עמוק יותר וזו הזדמנות בשבילי לעשות סדר ולהיזכר בשנה החולפת, איך הייתה ואיך הייתי אני.

תוך כדי הסדר כבר נתקלתי בחפצים שונים שייצגו עבורי זמנים ומאורעות שונים שהתרחשו לאורך השנה החולפת. מצאתי והתרגשתי. הרשימות ה"הן" בנושא ה"הוא", החומרים השונים ששימשו אותי לבניית הקמפיין ה"זה", צעצועים של הילדים, בגדים של הילדים שכבר לא מתאימים במידתם (הם גדלים הרבה בשנה אחת, לא יאמן) ועוד. יש הרבה.
אני נקרע בין הדילמה הקבועה: לזרוק (ואם אפשר לתרום אז אני תמיד מעדיף) או לשמור...

כבני אדם, אנחנו מאד אוהבים לשמור דברים. מצד אחד, אנחנו נוסטלגיים ומצד שני...לכו תדעו...מה, לא נשתמש בזה מתישהו? בטוח שכן, לא?! ו...כמה שילמנו על זה בזמנו...וכמה מיוחד זה היה כשקנינו את זה...טוב, נשמור את זה לכל מקרה... או שאולי...

תוך כדי הסדר אנחנו גם מבקרים את עצמנו (מלשון בקרה ולא ביקורת, אבל גם ביקורת זה בסדר אם יש ואם אפשר ללמוד ממנה ולהשתפר הלאה). אני לפחות משווה את הגרסה הנוכחית והמשופרת יותר(מה לעשות, אנחנו משתכללים כל הזמן, לא?) מול זו של השנה החולפת. איך הייתי ופעלתי אז ואיך כיום. כיצד נהגתי אז במצבים מסוימים וכיצד אני נוהג כיום. באיזה מקום הייתי אז ובאיזה מקום אני היום.

מין חשבון נפש שנתי מרוכז ובו בזמן גם בחינה של ההישגים שהושגו לאורך השנה החולפת... ולשמחתי היו הרבה כאלה.

על האנשים החשובים בחיי, על החברים והאנשים הטובים שאני פוגש, על מי שנגע, ריגש ולימד אותי ועל מי שהצלחתי אני לשפר את חייו עסקית ו\או אישית.

הייתה חתיכת שנה, את זה אני אומר ללא כל ספק. מחכה כבר לשנה הקרובה.

אני חוזר לסדר, אבל לפני זה...
שיהיה לכולכם וליקיריכם חג פסח שמח. 
שי

=================================================================
הכותב הינו יועץ שיווק והבעלים של חברת integral אסטרטגיות שיווק יצירתיות - ייעוץ | ליווי | הרצאות | סדנאות
www.i-group.co.il

יום שני, 3 במרץ 2014

היא עובדת במשרד פרסום...

נפגשנו באחת מארוחות הצהרים המשפחתיות. אנחנו אוהבים לדבר על הרבה נושאים, אבל דווקא על נושאי עבודה אנחנו ממעטים לשוחח. היום דווקא יצא שהיינו במוד המתאים והשיחה זרמה לכיוון הזה באופן טבעי.
"אז מה אתה עושה כמלווה שיווקי בעצם?"... לצערי, אני כבר רגיל לשאלה הזו שנובעת, ביסודה מריבוי אנשים שמאד אוהבים לצרף את הכותרת "שיווק" לכל מיני דברים שהם עושים, למרות שהקשר בינם לבין שיווק הוא, איך ננסח זאת בעדינות...רופף מאד.
את ההסבר היא קיבלה, כמובן. לאחר מכן שוחחנו על תהליכי העבודה במשרד הפרסום שבו היא עובדת.  החל ממחקר ולימוד הענף,  השוק והלקוח עצמו, דרך בנוית הקונספט הפרסומי, על תהליך הביצוע (עיצוב גרפי וכיוב') ועד הפרסום המקצועי שמהווה את השיא  - העברת המסר אל העולם הרחב.

ומה קורה אחר כך, שאלתי?
זהו. פה סיימנו, היא השיבה (ובצדק, זה מה שמשרדי פרסום עושים).

איך הלקוח אמור להגיב לתוספת הפעילות או לפעילות החדשה? איך הוא יידע האם ההשקעה אפקטיבית, או שאולי יש צורך בעדכון מסויים של חלק מהמרכיבים? האם כשלקוחות מתעניינים בו ובמוצרים שלו הוא יידע איך להפיק את המקסימום האפשרי, בכפוף לנסיבות?
ברוב המקרים, לצערי, לא וחבל.

זה הזכיר לי מקרה של לקוחה ששכרה את שירותי בכדי לבנות ולנהל עבורה פעילות דיוור ללקוחותיה הקיימים. המטרות היו בניית תדמית מסויימת, שימור הלקוחות הקיימים והצטרפותם של לקוחות חדשים.
הפעילות תוכננה, נבנתה ברמה גבוהה ויצאה לדרך. הפעילות הייתה מוצלחת והניבה המון לידים איכותיים.
כעת, הגיע תורה ליצור עימם קשר ולקיים שיחות מכירה, לייצר פגישות ולהרים את הפעילות העסקית כפי שתיכננה.
בנקודה זו היא כשלה. הסיבות היו מגוונות (וכך גם התירוצים). להעביר את הפעילות למישהו מקצועי שיקל עליה את העומס וייצר לה את העסקאות, היא לא רצתה ו...הפוטנציאל (כהרגלו באם לא מנצלים אותו) הלך ונמוג.
בין אם ריכוזיות יתר, רצון לחסוך כספית (גם אם על חשבון רווחים מיידיים) או חשש מהצלחה (גן, יש גם את הנושא הזה), התוצאה הייתה אותה תוצאה. הרבה פחות ממה שהייתה יכולה להיות.

בנימה אישית, לעיתים אני ממש נדהם מחלק מהבחירות שבעלי עסקים רבים עושים. סוג של חשיבה לטווח הקצר שמעפילה על היכולת לתכנן ולפעול בצורה איכותית גם לטווח הרחוק.  אותו משפט מטעה שגורס שעדיפה ציפור אחת ביד משתים על העץ שמכוון אותנו לכאן ועכשיו על חשבון העתיד הלא כ"כ רחוק.
זה פה, אני רואה את זה, משמע זה קיים. אם לא, אז לא. רוצים להצליח בכל מיני תחומים, אבל "על הדרך" וללא השקעה ותכנון. נו...כנראה בגלל סוג זה של חשיבה יש רק מעט הצלחות פנומנליות.

ומהמקום הפרטי שלי, אני למד יותר ויותר לראות את התמונה הגדולה יותר, לתכנן לטווח הרחוק ובעיקר... לשחרר.

=================================================================
הכותב הינו יועץ שיווק והבעלים של חברת integral אסטרטגיות שיווק יצירתיות - ייעוץ | ליווי | הרצאות | סדנאות
www.i-group.co.il

יום שני, 24 בפברואר 2014

למה רוב העסקים לא יצליחו כפי שהיו רוצים ומה הקשר לשיחה שקיבלתי אתמול


הפייסבוק הקפיץ הודעה בצ'אט: היי שי, אנחנו ממש חייבים להיפגש...ותוכל בבקשה לשתף את הקישור הזה שלי...

במקרה הייתי פנוי בבוקר שלמחרת. תמיד כיף להיפגש עם קולגות ולשמוע מהם את התובנות המקבילות ולשתף אותם באלו שלי (ויש הרבה כאלה כפי שבוודאי כבר הבנתם). תשמע, הוא אמר לי, בדיוק קיבלתי טלפון מלקוחה שרוצה לבטל, אז נראה לי שאפשרי. תן לי לחזור אליך...  האם לדעתכם הוא חזר אלי? כפי שאולי ניחשתם - לא.
יכול להיות שהיו סיבות טובות, אבל התוצאה היא אותה התוצאה. פגישה לא התקיימה (אבל כנראה שבקישור הבא שיהיה צריך לשתף אנחנו "נהיה חייבים להיפגש לקפה" שוב). ומכאן לשיווק ולעסקים.

אם היה לי שקל על כל פעם ששמעתי בעל\ת עסק אומרים לי שהם צריכים לעשות X, או Y או Z, אבל הם איכשהו לא מגיעים לזה אף פעם. לכולנו יש הרבה " צָרִכים".

האם מדובר בדחיינות? או אולי מדובר על סדרי עדיפויות (טובים יותר או פחות זה כבר סובייקטיבי ולשם אני לא נכנס, אבל אם הם לא מרוצים...יש מסקנות שצריך להסיק)? אולי זה הטבע האנושי שלנו להתעלם, לרוב, מהדברים הטובים שקורים לנו ולקחת אותם כמובן מאליו ולהתמקד במשה שלא הצלחנו (עדיין) להשיג? אולי זו סוג של הישגיות? אולי "תפסת מרובה לא תפסת"? אולי הרצון לעשות הרבה מאד דברים בעצמנו הוא פשוט לא אפשרי?
אולי הכל יחד ואולי אף אחד מהאפשרויות הנ"ל, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שמשהו קורה (או יותר נכון לא קורה) בדרך שבין הטענה לרצון שלנו להשיג או להגשים משהו לבין הביצוע בפועל.
רוצה, רוצה...אבל זה לא יוצא.

אני שומע וקורא על אנשים מסביבי שהולכים לקורסים, עוברים השתלמויות אצל המומחה ההוא...אצל המומחית ההיא...שומע את המונחים "מנטור" ו-"גורו" על בסיס שעתי (פעם היו כל כך מעט מאלו, אחד בדור אולי) ואלו האחרונים מבטיחים לספק להם את אבקת הקסמים, הנוסחה, הסוד או התגלית המרעישה שתיקח אותם למקום שאליו הם תמיד רצו להגיע.
אני מאמין גדול בדרך שכל אחת ואחד מאיתנו עושים, בלמידה מהתנסות ומניסיונם של אחרים, כאלו שעברו דרך ויודעים על מה שהם מדברים, ועם זאת, כמילות השיר "אבסורד" של שלמה ארצי: "ולאן שלא תיסע, אתה לוקח רק את עצמך"...


אומרים שלא רחוק מחדרה, 
בין הים לבין החולות, 
יש מקום שבו זורחת השמש, 
בלילות. 

רק אצלנו לא תמיד היא זורחת, 
רק אצלנו משום מה אור חסום, 
יש אנשים שהתרגלו לחיות ככה, 
איזה אבסורד. 

מה לעשות, אני כבר לא יודע, 
אולי יש איזה סוד, 
שיודעים רק מעטים. 
אה... כמו אדיוט, 
אני רץ תמיד אחריה, 
ואומר לה: "בואי, ותהיי איתי". 

בסופו של יום, כל אחד מאיתנו נשאר עם עצמו, עם ה...(מוזמנים לבחור מהרשימה שלמעלה או להשלים בעצמכם) שלנו. החומר החדש שלמדנו מתמוסס במהירות ואנחנו ממשיכים, לרוב, כמעט באותה הדרך שבה צעדנו קודם לכן.
רוצים להיפגש לקפה, אבל...נו, הבנתם.
כפי שאני אומר מעת לעת - אנחנו בני האדם, חיות של ההרגלים שלנו.

אני לא אומר שאנחנו לא מתקדמים, משתכללים, לומדים, משתפרים ומשתנים. אנחנו כן. בוודאי. כל הזמן. פשוט, לא בכל התחומים... יש לנו מגבלות. צריך להודות בכך.

קוסמת לנו (שימוש קצת אירוני במילה, אבל כך יצא) האפשרות שיש, אולי, תחליף לניסיון, לעבודה קשה ולמחיר שאנחנו כאנשים ובמיוחד כבעלי עסקים, צריכים לשלם למישהו שייקח מאיתנו חלק מה"צריכים" שלנו או לכל הפחות יעזור לנו להגיע אליהם ולפעול כדי להשיג אותם באופן הכי טוב שניתן. דילמה רצינית ואמיתית (שמחוברת במקרה שלנו לאופי הישראלי שמטפטף לנו באחורי הראש "שאנחנו יודעים הכי טוב" ו"שלא נצא פראיירים" ואולי "שאנחנו יודעים ויכולים לעשות הכל בעצמנו וגם לא רע בכלל". לא רע? לצערי, בכל הקשור לשיווק ולמערכות יחסים עם אנשים, בדרך כלל כשלא עושים משהו טוב זה מרגיש רע...ולכו תתווכחו עם רגשות של אנשים.

אז, בנימה אישית, כל בעלי העסקים שאני נפגש איתם ומתלבטים האם להשקיע בשיווק, או לא. האם לשכור אותי או לעשות את הדברים בעצמם. איך להתמודד עם ה"צריכים" שלהם, אני מקדיש את הסיפור הבא:

לפני שנים רבות, ישב פיקאסו (כן, ההוא האמן) וצייר פורטרטים ברחוב תמורת תשלום כזה או אחר (חייהם של האמנים היו לא קלים ועבודות גדולות ומכניסות הזדמנו רק לעיתים רחוקות).
יום אחד, בעודו יושב מול לוח הציור שלו הגיעה אישה וביקשה שיצייר פורטרט שלה. בתקופה ההיא, לא היה קשה להבחין כי מדובר בבת אצולה שכן הבגדים היו אחד הפרמטרים המופגנים להבדלים המעמדיים. פיקאסו נקב במחיר, היאה לבת אצולה ;), הגברת הסכימה ו...3 דקות לאחר מכן הציור היה גמור.
"כל כך הרבה כסף תמורת 3 דקות של עבודה" שאלה הגברת את פיקאסו?
פיקאסו השיב: "הכסף הוא עבור 30 שנות הנסיון שרכשתי בכדי שאוכל להצליח לצייר אותך ב-3 דקות".

שיהיה לכם יום נעים ו...שיווק מצויין.
שי

=================================================================
הכותב הינו יועץ שיווק והבעלים של חברת integral אסטרטגיות שיווק יצירתיות - ייעוץ | ליווי | הרצאות | סדנאות
www.i-group.co.il

יום ראשון, 23 בפברואר 2014

אפילוג


כבר שנה וחצי, מאז שיצאתי לדרך, שאני מתלבט האם לכתוב ולתעד את הדרך שעברתי ושאני ממשיך לעבור בכל יום מנקודת מבט מעט יותר אישית...

השיווק הולך והופך יותר ויותר אישי וככל שמתמידים בדרך מגלים את המורכבות הרבה של האנשים, הן ברמת התפיסה והמחשבה והן ברמת ההתנהגויות השונות בפועל.
ויחד עם זאת, אני לא יכול שלא להתפעל ולהתרגש מכל האנשים שאני פוגש לאורך הדרך. מכולם למדתי ואני ממשיך ללמוד וגם על כך אספר ואשתף בבלוג.

"מיומנו של איש שיווק" הוא מקום שבו אני מתעד, משתף, מתלבט ומוקיר אירועים, רעיונות, הגיגים ומפגשים מעניינים עם אנשים (ועם עצמי). זה המקום שמתאר את העולם מנקודת המבט האישית שלי. לפעמים מעט פילוסופית ומורכבת ולפעמים פשוטה להדהים. אני מקווה שעל הדרך, יהיו מי שייתרמו מהתובנות, שיהיו מי שיתחילו לשאול את עצמם שאלות ו...אתם יודעים מה, מקווה שבעיקר תיהנו. 

אז...איך אומרים: אנחנו יוצאים לדרך ושיהיה בהצלחה :)

שי טאובס

=================================================================
הכותב הינו יועץ שיווק והבעלים של חברת integral אסטרטגיות שיווק יצירתיות - ייעוץ | ליווי | הרצאות | סדנאות
www.i-group.co.il