הפייסבוק הקפיץ הודעה בצ'אט: היי שי, אנחנו ממש חייבים להיפגש...ותוכל בבקשה לשתף את הקישור הזה שלי...
במקרה הייתי פנוי בבוקר שלמחרת. תמיד כיף להיפגש עם קולגות ולשמוע מהם את התובנות המקבילות ולשתף אותם באלו שלי (ויש הרבה כאלה כפי שבוודאי כבר הבנתם). תשמע, הוא אמר לי, בדיוק קיבלתי טלפון מלקוחה שרוצה לבטל, אז נראה לי שאפשרי. תן לי לחזור אליך... האם לדעתכם הוא חזר אלי? כפי שאולי ניחשתם - לא.
יכול להיות שהיו סיבות טובות, אבל התוצאה היא אותה התוצאה. פגישה לא התקיימה (אבל כנראה שבקישור הבא שיהיה צריך לשתף אנחנו "נהיה חייבים להיפגש לקפה" שוב). ומכאן לשיווק ולעסקים.
אם היה לי שקל על כל פעם ששמעתי בעל\ת עסק אומרים לי שהם צריכים לעשות X, או Y או Z, אבל הם איכשהו לא מגיעים לזה אף פעם. לכולנו יש הרבה " צָרִכים".
האם מדובר בדחיינות? או אולי מדובר על סדרי עדיפויות (טובים יותר או פחות זה כבר סובייקטיבי ולשם אני לא נכנס, אבל אם הם לא מרוצים...יש מסקנות שצריך להסיק)? אולי זה הטבע האנושי שלנו להתעלם, לרוב, מהדברים הטובים שקורים לנו ולקחת אותם כמובן מאליו ולהתמקד במשה שלא הצלחנו (עדיין) להשיג? אולי זו סוג של הישגיות? אולי "תפסת מרובה לא תפסת"? אולי הרצון לעשות הרבה מאד דברים בעצמנו הוא פשוט לא אפשרי?
אולי הכל יחד ואולי אף אחד מהאפשרויות הנ"ל, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שמשהו קורה (או יותר נכון לא קורה) בדרך שבין הטענה לרצון שלנו להשיג או להגשים משהו לבין הביצוע בפועל.
רוצה, רוצה...אבל זה לא יוצא.
אני שומע וקורא על אנשים מסביבי שהולכים לקורסים, עוברים השתלמויות אצל המומחה ההוא...אצל המומחית ההיא...שומע את המונחים "מנטור" ו-"גורו" על בסיס שעתי (פעם היו כל כך מעט מאלו, אחד בדור אולי) ואלו האחרונים מבטיחים לספק להם את אבקת הקסמים, הנוסחה, הסוד או התגלית המרעישה שתיקח אותם למקום שאליו הם תמיד רצו להגיע.
אני מאמין גדול בדרך שכל אחת ואחד מאיתנו עושים, בלמידה מהתנסות ומניסיונם של אחרים, כאלו שעברו דרך ויודעים על מה שהם מדברים, ועם זאת, כמילות השיר "אבסורד" של שלמה ארצי: "ולאן שלא תיסע, אתה לוקח רק את עצמך"...
אומרים שלא רחוק מחדרה,
בין הים לבין החולות,
יש מקום שבו זורחת השמש,
בלילות.
רק אצלנו לא תמיד היא זורחת,
רק אצלנו משום מה אור חסום,
יש אנשים שהתרגלו לחיות ככה,
איזה אבסורד.
מה לעשות, אני כבר לא יודע,
אולי יש איזה סוד,
שיודעים רק מעטים.
אה... כמו אדיוט,
אני רץ תמיד אחריה,
ואומר לה: "בואי, ותהיי איתי".
בסופו של יום, כל אחד מאיתנו נשאר עם עצמו, עם ה...(מוזמנים לבחור מהרשימה שלמעלה או להשלים בעצמכם) שלנו. החומר החדש שלמדנו מתמוסס במהירות ואנחנו ממשיכים, לרוב, כמעט באותה הדרך שבה צעדנו קודם לכן.
רוצים להיפגש לקפה, אבל...נו, הבנתם.
כפי שאני אומר מעת לעת - אנחנו בני האדם, חיות של ההרגלים שלנו.
אני לא אומר שאנחנו לא מתקדמים, משתכללים, לומדים, משתפרים ומשתנים. אנחנו כן. בוודאי. כל הזמן. פשוט, לא בכל התחומים... יש לנו מגבלות. צריך להודות בכך.
קוסמת לנו (שימוש קצת אירוני במילה, אבל כך יצא) האפשרות שיש, אולי, תחליף לניסיון, לעבודה קשה ולמחיר שאנחנו כאנשים ובמיוחד כבעלי עסקים, צריכים לשלם למישהו שייקח מאיתנו חלק מה"צריכים" שלנו או לכל הפחות יעזור לנו להגיע אליהם ולפעול כדי להשיג אותם באופן הכי טוב שניתן. דילמה רצינית ואמיתית (שמחוברת במקרה שלנו לאופי הישראלי שמטפטף לנו באחורי הראש "שאנחנו יודעים הכי טוב" ו"שלא נצא פראיירים" ואולי "שאנחנו יודעים ויכולים לעשות הכל בעצמנו וגם לא רע בכלל". לא רע? לצערי, בכל הקשור לשיווק ולמערכות יחסים עם אנשים, בדרך כלל כשלא עושים משהו טוב זה מרגיש רע...ולכו תתווכחו עם רגשות של אנשים.
אז, בנימה אישית, כל בעלי העסקים שאני נפגש איתם ומתלבטים האם להשקיע בשיווק, או לא. האם לשכור אותי או לעשות את הדברים בעצמם. איך להתמודד עם ה"צריכים" שלהם, אני מקדיש את הסיפור הבא:
לפני שנים רבות, ישב פיקאסו (כן, ההוא האמן) וצייר פורטרטים ברחוב תמורת תשלום כזה או אחר (חייהם של האמנים היו לא קלים ועבודות גדולות ומכניסות הזדמנו רק לעיתים רחוקות).
יום אחד, בעודו יושב מול לוח הציור שלו הגיעה אישה וביקשה שיצייר פורטרט שלה. בתקופה ההיא, לא היה קשה להבחין כי מדובר בבת אצולה שכן הבגדים היו אחד הפרמטרים המופגנים להבדלים המעמדיים. פיקאסו נקב במחיר, היאה לבת אצולה ;), הגברת הסכימה ו...3 דקות לאחר מכן הציור היה גמור.
"כל כך הרבה כסף תמורת 3 דקות של עבודה" שאלה הגברת את פיקאסו?
פיקאסו השיב: "הכסף הוא עבור 30 שנות הנסיון שרכשתי בכדי שאוכל להצליח לצייר אותך ב-3 דקות".
שיהיה לכם יום נעים ו...שיווק מצויין.
שי
=================================================================
הכותב הינו יועץ שיווק והבעלים של חברת integral אסטרטגיות שיווק יצירתיות - ייעוץ | ליווי | הרצאות | סדנאות
www.i-group.co.il
יכול להיות שהיו סיבות טובות, אבל התוצאה היא אותה התוצאה. פגישה לא התקיימה (אבל כנראה שבקישור הבא שיהיה צריך לשתף אנחנו "נהיה חייבים להיפגש לקפה" שוב). ומכאן לשיווק ולעסקים.
אם היה לי שקל על כל פעם ששמעתי בעל\ת עסק אומרים לי שהם צריכים לעשות X, או Y או Z, אבל הם איכשהו לא מגיעים לזה אף פעם. לכולנו יש הרבה " צָרִכים".
האם מדובר בדחיינות? או אולי מדובר על סדרי עדיפויות (טובים יותר או פחות זה כבר סובייקטיבי ולשם אני לא נכנס, אבל אם הם לא מרוצים...יש מסקנות שצריך להסיק)? אולי זה הטבע האנושי שלנו להתעלם, לרוב, מהדברים הטובים שקורים לנו ולקחת אותם כמובן מאליו ולהתמקד במשה שלא הצלחנו (עדיין) להשיג? אולי זו סוג של הישגיות? אולי "תפסת מרובה לא תפסת"? אולי הרצון לעשות הרבה מאד דברים בעצמנו הוא פשוט לא אפשרי?
אולי הכל יחד ואולי אף אחד מהאפשרויות הנ"ל, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שמשהו קורה (או יותר נכון לא קורה) בדרך שבין הטענה לרצון שלנו להשיג או להגשים משהו לבין הביצוע בפועל.
רוצה, רוצה...אבל זה לא יוצא.
אני שומע וקורא על אנשים מסביבי שהולכים לקורסים, עוברים השתלמויות אצל המומחה ההוא...אצל המומחית ההיא...שומע את המונחים "מנטור" ו-"גורו" על בסיס שעתי (פעם היו כל כך מעט מאלו, אחד בדור אולי) ואלו האחרונים מבטיחים לספק להם את אבקת הקסמים, הנוסחה, הסוד או התגלית המרעישה שתיקח אותם למקום שאליו הם תמיד רצו להגיע.
אני מאמין גדול בדרך שכל אחת ואחד מאיתנו עושים, בלמידה מהתנסות ומניסיונם של אחרים, כאלו שעברו דרך ויודעים על מה שהם מדברים, ועם זאת, כמילות השיר "אבסורד" של שלמה ארצי: "ולאן שלא תיסע, אתה לוקח רק את עצמך"...
אומרים שלא רחוק מחדרה,
בין הים לבין החולות,
יש מקום שבו זורחת השמש,
בלילות.
רק אצלנו לא תמיד היא זורחת,
רק אצלנו משום מה אור חסום,
יש אנשים שהתרגלו לחיות ככה,
איזה אבסורד.
מה לעשות, אני כבר לא יודע,
אולי יש איזה סוד,
שיודעים רק מעטים.
אה... כמו אדיוט,
אני רץ תמיד אחריה,
ואומר לה: "בואי, ותהיי איתי".
בסופו של יום, כל אחד מאיתנו נשאר עם עצמו, עם ה...(מוזמנים לבחור מהרשימה שלמעלה או להשלים בעצמכם) שלנו. החומר החדש שלמדנו מתמוסס במהירות ואנחנו ממשיכים, לרוב, כמעט באותה הדרך שבה צעדנו קודם לכן.
רוצים להיפגש לקפה, אבל...נו, הבנתם.
כפי שאני אומר מעת לעת - אנחנו בני האדם, חיות של ההרגלים שלנו.
אני לא אומר שאנחנו לא מתקדמים, משתכללים, לומדים, משתפרים ומשתנים. אנחנו כן. בוודאי. כל הזמן. פשוט, לא בכל התחומים... יש לנו מגבלות. צריך להודות בכך.
קוסמת לנו (שימוש קצת אירוני במילה, אבל כך יצא) האפשרות שיש, אולי, תחליף לניסיון, לעבודה קשה ולמחיר שאנחנו כאנשים ובמיוחד כבעלי עסקים, צריכים לשלם למישהו שייקח מאיתנו חלק מה"צריכים" שלנו או לכל הפחות יעזור לנו להגיע אליהם ולפעול כדי להשיג אותם באופן הכי טוב שניתן. דילמה רצינית ואמיתית (שמחוברת במקרה שלנו לאופי הישראלי שמטפטף לנו באחורי הראש "שאנחנו יודעים הכי טוב" ו"שלא נצא פראיירים" ואולי "שאנחנו יודעים ויכולים לעשות הכל בעצמנו וגם לא רע בכלל". לא רע? לצערי, בכל הקשור לשיווק ולמערכות יחסים עם אנשים, בדרך כלל כשלא עושים משהו טוב זה מרגיש רע...ולכו תתווכחו עם רגשות של אנשים.
אז, בנימה אישית, כל בעלי העסקים שאני נפגש איתם ומתלבטים האם להשקיע בשיווק, או לא. האם לשכור אותי או לעשות את הדברים בעצמם. איך להתמודד עם ה"צריכים" שלהם, אני מקדיש את הסיפור הבא:
לפני שנים רבות, ישב פיקאסו (כן, ההוא האמן) וצייר פורטרטים ברחוב תמורת תשלום כזה או אחר (חייהם של האמנים היו לא קלים ועבודות גדולות ומכניסות הזדמנו רק לעיתים רחוקות).
יום אחד, בעודו יושב מול לוח הציור שלו הגיעה אישה וביקשה שיצייר פורטרט שלה. בתקופה ההיא, לא היה קשה להבחין כי מדובר בבת אצולה שכן הבגדים היו אחד הפרמטרים המופגנים להבדלים המעמדיים. פיקאסו נקב במחיר, היאה לבת אצולה ;), הגברת הסכימה ו...3 דקות לאחר מכן הציור היה גמור.
"כל כך הרבה כסף תמורת 3 דקות של עבודה" שאלה הגברת את פיקאסו?
פיקאסו השיב: "הכסף הוא עבור 30 שנות הנסיון שרכשתי בכדי שאוכל להצליח לצייר אותך ב-3 דקות".
שיהיה לכם יום נעים ו...שיווק מצויין.
שי
=================================================================
הכותב הינו יועץ שיווק והבעלים של חברת integral אסטרטגיות שיווק יצירתיות - ייעוץ | ליווי | הרצאות | סדנאות
www.i-group.co.il
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה