יום שבת, 12 בדצמבר 2015

נר 7 - החרמזלי של סבתא אסתי

החגים הם דבר חמקמק.
מצד אחד אנרגיה טובה, המון זמן עם המשפחה והיקרים לנו, ומצד שני זכרונות שעולים וצפים מאלו שכבר אינם איתנו.

היום נר שביעי של חנוכה וחלטתי להכין למשפתי לביבות, אבל הכנת לביבות עבורי היא דבר מיוחד...
אין שום דבר שאני עושה באופן מיוחד, לא באופן ההכנה ואפילו הלביבות עצמן, עד כמה שהן טעימות, לא מיוחדות בעיני...
אבל הלביבות, או כמו שאנחנו ההונגרים קוראים להן - חרמזלי (Chremzli), מתקשרות אצלי לזיכרון מאד מיוחד של מישהי מאד מיוחדת, אחת הנשים הכי מיוחדות ומשמעותיות בחיי - סבתי ז"ל אסתי (אסתר).

בכל חג פסח שבו התארחנו אצל סבא וסבתא, עמלה סבתי והכינה, בין שאר המטעמים הנפלאים, פיירקס (כלי זכוכית) מלא בחרמזלי. 
המטבח בבית סבתי, שלא כמקובל כיום, היה החלק המוצנע בבית - מטבח קטן, אפילו פצפון במונחים של היום, אבל במובנים רבים, במיוחד בתקופה ההיא, היה מרכזו של הבית.
שולחן מפורמייקה ירוקה שבנה סבי דוד ז"ל ועל השולחן הקטן התחוללו פלאים.

בכל ערב חג, הנסיעה הקצרה מביתי לבית סבתי וסבי הרגישה ארוכה, במיוחד לאור מנהג קטן שסיגלתי עם השנים וסימל קשר מיוחד במינו ביני לבין סבתי.
בכל שנה, הורי, אחי ואני ברחוב ועלינו את עשרות המדרגות השחוקות העשויות בטון שהובילו לבלוק של סבתי, שגרה ברחוב הנורית בירושלים.

פתיחתה של הדלת היוותה עבורי את יריית הפתיחה ותחילתו של המנהג המסורתי - ריצה מהירה למטבח הישר לפיירקס הגדוש, שליחת יד ו...אכילה מהירה של חרמזלי.
בכל שנה התגאתי, כילד, במספר החרמזלי שהצלחתי לזלול במסגרת אותו מנהג משותף, עוד בטרם החלה ארוחת החג - חמישה, עשרה ולעיתים אפילו יותר. זו לא הכמות, אפילו לא הטעם (שהיה באמת טעם גן עדן) כמו המשמעות של המנהג הזה עבורי ועבורה - אקט שובב וילדותי שסימל את החיבור ביני, הנכד, לבינה - סבתא.
סבתי, אגב, אף פעם לא התייאשה מלציין בפניי ב"הונגריות" טיפוסית ש"עוד מעט מתחילה הארוחה, שיש עוד הרבה אוכל ושאם אמשיך לאכול מהחרמזלי אתמלא ולא ישאר לי מקום לארוחת החג" - דבר שמעולם לא מנע ממני להמשיך במעשי, אבל את ההצהרה הדקלרטיבית היא תמיד הקפידה להצהירבאדיקות ואת תפקידה כמבוגר האחראי היא ללא ספק מילאה על הצד הטוב ביותר.

מתכון לחרמזלי הונגרי:


המרכיבים:
1 בצל גדול
7 תפוחי אדמה קלופים (הזן עם הקליפה האדומה)
2 ביצים
מלח
פלפל
שמן קנולה\חמניות (עזבו אתכם מאפיה - יש מאכלים ששווים את השמן ובלעדיו הם פשוט לא אותו הדבר).

אופן ההכנה:
מגרדים על הפומפיה (מגרדת עם חריצים עבים, לא דקים) את הבצל ולאחריו את תפוחי האדמה.
מפזרים מלח ופלפל ומערבבים.
מניחים לכעשר דקות, במהלכן התערובת תפריש נוזלים.
סוחטים את הנוזלים עד כמה שניתן ולאחר מכן מוסיפים את הביצים ומעט שמן.
מערבבים את התערובת ובמקביל מניחים מחבת על אש ומחממים אותה.
שופכים שמן למחבת (בגובה של כמילימטר-שניים) ומניחים לו להתחמם כדקה.
באמצעות כף מעבירים מהתערובת את המחבת ומועכים בעדינות כדי לייצר צורה שטוחה.
מכסים את המחבת כדי שבמקביל לתהליך הטיגון החרמזלי גם יתאדה מעט מבפנים.
לאחר הזהבה עמוקה (דהיינו צבע חום בהיר) הופכים לצד השני.
לאורך כל התהליך משלימים שמן לפי הצורך.

הגשה (אם החרמזלי שורדים עד לשולחן):
אפשר להגיש עם שמנת חמוצה (ככה אכלנו את החרמזלי כילדים) אבל גם חבינה לבנה או יוגורט הם תחליפים טובים אם אתם דואגים לקלוריות ושות'.

בתאבון!


יש לי מסבתא אסתי עוד המון זכרונות יפים, אבל המנהג הזה של זלילת החרמזלי בערב החג הוא אחד הזכרונות היפים ביותר שצרובים בזכרוני.

מדהימה אותי בכל פעם מחדש היכולת של המח שלנו לשלוף בחלקיקי השניה זכרונות בני שנים רבות, כאילו לא עבר הזמן מאז ועד היום. ריח מוכר, מראה מוכר ואחת כמה וכמה כשמדובר במאכל ילדות שכזה.
בזמן שאני מגרד את הבצל ותפוחי האדמה על הפומפיה, צף לו הזיכרון הזה, בכל פעם מחדש כאילו הזמן עצר מלכת...

היום נר שביעי של חנוכה ואני נזכר בה ונזכר בזיכרון המתוק והמרגש הזה. חג שמח סבתא.

=================================================================
הכותב - שי טאובס, הינו יועץ שיווק הבעלים של חברת integral אסטרטגיות שיווק יצירתיות - ייעוץ | ליווי | הרצאות | סדנאות
www.i-group.co.il

אין תגובות:

פרסום תגובה