יום שבת, 12 בדצמבר 2015

נר 7 - החרמזלי של סבתא אסתי

החגים הם דבר חמקמק.
מצד אחד אנרגיה טובה, המון זמן עם המשפחה והיקרים לנו, ומצד שני זכרונות שעולים וצפים מאלו שכבר אינם איתנו.

היום נר שביעי של חנוכה וחלטתי להכין למשפתי לביבות, אבל הכנת לביבות עבורי היא דבר מיוחד...
אין שום דבר שאני עושה באופן מיוחד, לא באופן ההכנה ואפילו הלביבות עצמן, עד כמה שהן טעימות, לא מיוחדות בעיני...
אבל הלביבות, או כמו שאנחנו ההונגרים קוראים להן - חרמזלי (Chremzli), מתקשרות אצלי לזיכרון מאד מיוחד של מישהי מאד מיוחדת, אחת הנשים הכי מיוחדות ומשמעותיות בחיי - סבתי ז"ל אסתי (אסתר).

בכל חג פסח שבו התארחנו אצל סבא וסבתא, עמלה סבתי והכינה, בין שאר המטעמים הנפלאים, פיירקס (כלי זכוכית) מלא בחרמזלי. 
המטבח בבית סבתי, שלא כמקובל כיום, היה החלק המוצנע בבית - מטבח קטן, אפילו פצפון במונחים של היום, אבל במובנים רבים, במיוחד בתקופה ההיא, היה מרכזו של הבית.
שולחן מפורמייקה ירוקה שבנה סבי דוד ז"ל ועל השולחן הקטן התחוללו פלאים.

בכל ערב חג, הנסיעה הקצרה מביתי לבית סבתי וסבי הרגישה ארוכה, במיוחד לאור מנהג קטן שסיגלתי עם השנים וסימל קשר מיוחד במינו ביני לבין סבתי.
בכל שנה, הורי, אחי ואני ברחוב ועלינו את עשרות המדרגות השחוקות העשויות בטון שהובילו לבלוק של סבתי, שגרה ברחוב הנורית בירושלים.

פתיחתה של הדלת היוותה עבורי את יריית הפתיחה ותחילתו של המנהג המסורתי - ריצה מהירה למטבח הישר לפיירקס הגדוש, שליחת יד ו...אכילה מהירה של חרמזלי.
בכל שנה התגאתי, כילד, במספר החרמזלי שהצלחתי לזלול במסגרת אותו מנהג משותף, עוד בטרם החלה ארוחת החג - חמישה, עשרה ולעיתים אפילו יותר. זו לא הכמות, אפילו לא הטעם (שהיה באמת טעם גן עדן) כמו המשמעות של המנהג הזה עבורי ועבורה - אקט שובב וילדותי שסימל את החיבור ביני, הנכד, לבינה - סבתא.
סבתי, אגב, אף פעם לא התייאשה מלציין בפניי ב"הונגריות" טיפוסית ש"עוד מעט מתחילה הארוחה, שיש עוד הרבה אוכל ושאם אמשיך לאכול מהחרמזלי אתמלא ולא ישאר לי מקום לארוחת החג" - דבר שמעולם לא מנע ממני להמשיך במעשי, אבל את ההצהרה הדקלרטיבית היא תמיד הקפידה להצהירבאדיקות ואת תפקידה כמבוגר האחראי היא ללא ספק מילאה על הצד הטוב ביותר.

מתכון לחרמזלי הונגרי:


המרכיבים:
1 בצל גדול
7 תפוחי אדמה קלופים (הזן עם הקליפה האדומה)
2 ביצים
מלח
פלפל
שמן קנולה\חמניות (עזבו אתכם מאפיה - יש מאכלים ששווים את השמן ובלעדיו הם פשוט לא אותו הדבר).

אופן ההכנה:
מגרדים על הפומפיה (מגרדת עם חריצים עבים, לא דקים) את הבצל ולאחריו את תפוחי האדמה.
מפזרים מלח ופלפל ומערבבים.
מניחים לכעשר דקות, במהלכן התערובת תפריש נוזלים.
סוחטים את הנוזלים עד כמה שניתן ולאחר מכן מוסיפים את הביצים ומעט שמן.
מערבבים את התערובת ובמקביל מניחים מחבת על אש ומחממים אותה.
שופכים שמן למחבת (בגובה של כמילימטר-שניים) ומניחים לו להתחמם כדקה.
באמצעות כף מעבירים מהתערובת את המחבת ומועכים בעדינות כדי לייצר צורה שטוחה.
מכסים את המחבת כדי שבמקביל לתהליך הטיגון החרמזלי גם יתאדה מעט מבפנים.
לאחר הזהבה עמוקה (דהיינו צבע חום בהיר) הופכים לצד השני.
לאורך כל התהליך משלימים שמן לפי הצורך.

הגשה (אם החרמזלי שורדים עד לשולחן):
אפשר להגיש עם שמנת חמוצה (ככה אכלנו את החרמזלי כילדים) אבל גם חבינה לבנה או יוגורט הם תחליפים טובים אם אתם דואגים לקלוריות ושות'.

בתאבון!


יש לי מסבתא אסתי עוד המון זכרונות יפים, אבל המנהג הזה של זלילת החרמזלי בערב החג הוא אחד הזכרונות היפים ביותר שצרובים בזכרוני.

מדהימה אותי בכל פעם מחדש היכולת של המח שלנו לשלוף בחלקיקי השניה זכרונות בני שנים רבות, כאילו לא עבר הזמן מאז ועד היום. ריח מוכר, מראה מוכר ואחת כמה וכמה כשמדובר במאכל ילדות שכזה.
בזמן שאני מגרד את הבצל ותפוחי האדמה על הפומפיה, צף לו הזיכרון הזה, בכל פעם מחדש כאילו הזמן עצר מלכת...

היום נר שביעי של חנוכה ואני נזכר בה ונזכר בזיכרון המתוק והמרגש הזה. חג שמח סבתא.

=================================================================
הכותב - שי טאובס, הינו יועץ שיווק הבעלים של חברת integral אסטרטגיות שיווק יצירתיות - ייעוץ | ליווי | הרצאות | סדנאות
www.i-group.co.il

יום שלישי, 14 באפריל 2015

האם אני משקיע יותר מדי או פחות מדי?

היום נפגשתי עם קולגה בתחום הייעוץ. קולגה שאני מאד מעריך. בפגישות מסוג זה אנחנו נוהגים להעלות סוגיות מחיי היומיום, סוגיות שלנו, סוגיות של הלקוחות, סוגיות תיאורטיות או מעשיות (ולרוב התאוריה והמעשי מתערבים ומתמזגים אחד בשני, מטבע הדברים).

אחת הסוגיות המעניינות והנפוצות של בעלי עסקים, וכשאני חושב על זה אז של אנשים בכלל, היא איפה להשקיע ומהי מידת ההשקעה. כולנו מכירים את המנטרה ש"המצרך היקר ביותר הוא הזמן" ומשמעות הזמן מוכרת לכולנו, בוודאי בעידן שבו רובנו נמצאים במרדף מתמיד אחרי משהו (כל אחד והמשהו שלו). מי לא חושב על כך שהיה רוצה מעט יותר זמן לעצמו, לילדים, לפעילויות נוספות כמו תחביבים, ספורט וכיוב'? כשחושבים על הדברים כך, הזמן מקבל מימד אחר של חשיבות ועמו גם מידת ההשקעה שניתן לחסוך. 

מתי ניתן לחסוך או מתי נכון לחסוך?
מה היה קורה אם היה לנו מרשם מיוחד שמאפשר לנו לדעת מראש את מידת ההתאמה ואת מידת הרצינות של לקוח מסויים? אם היינו יודעים תוך זמן קצר האם יושב מולנו (פיזית, וירטואלית, טלפונית...) מישהו רציני, מחוייב ושיהיה שותף שנעים לעשות עמו כברת דרך? לקוח, בן זוג...הינו הך. זה היה נהדר ולכל הפחות היה חיסכון משמעותי בזמן ובאנרגיה, נכון?
אם נחזור למציאות, מרשם כזה אינו קיים וככל הנראה גם לא יהיה כזה בעתיד הנראה לעין, כך שנותר לנו לחקור, להבין וללמוד מה מתאים ונכון עבורנו ומה, ככל הנראה, לא.

האם ההתמדה שלנו באמת משתלמת?
במהלך השנים גיליתי שבמקרים רבים, כמו אותו משפט מוכר וישן: ההתמדה משתלמת. משתלמת? אפשר לפתוח את זה לדיון. מי לא מכיר את החווייה של המרדף אחרי הלקוח הפוטנציאלי (ועוד אחד, ועוד אחד...). שוחחת עימו בטלפון, נפגשתם לפגישת הכירות (מבחינתך, בעל העסק מדובר בפגישת מכירה או לכל הפחות פגישת טרום מכירה שבעקובתיה תגובש הצעת מחיר), הלקוח מביע נכונות ואולי אפילו התלהבות, הצעת המחיר נשלחה ללקוח ואז... שקט. כאילו בלעה אותו האדמה. אתם אקטיבים, וכבר השקעתם מאמץ בתהליך עד כה (מה שנקרא בשפת הכלכלה ההתנהגותית: עלות שקועה) ולכן סביר שתצרו קשר טלפוני עם הלקוח או שתשלחו לו לפחות מייל "תזכורת". תמשיכו עוד קצת ואולי...אולי...יגיע התגמול.וכאן יש מספר אפשרויות:

  1. הלקוח לא קיבל את ההצעה וזו הזדמנות נהדרת לעלות על הטעות ולשלוח שנית (בואו נודה על האמת זה נדיר מאד ומשמש יותר כתירוץ ובלבול מח).
  2. הלקוח קיבל את ההצעה אבל...מאד עסוק ולא התפנה לעבור עליה. אפשר לנסות ולהשפיע עליו לעבור עליה ולקבוע מועד לשיחה בעוד X ימים.
  3. ההתלהבות הצטננה והלקוח "לא בטוח" שזה מה שהוא באמת צריך (באמת או כאקט של מו"מ). פה נכנס תהליך של טיפול בהתנגדויות, בירור צרכים נוסף וכיוב' 
  4. הלקוח טוען שהוא לא מעוניין (מה נשתנה מאז הפגישה)?
האם תמשיכו להשקיע אנרגיה ולפעול לשכנע את הלקוח? אם לא, האם אתם לא מפספסים הזדמנות שאולי עם עוד מעט השקעה תבשיל לכדי עסקה? אם כן, האם אתם אולי משקיעים אנרגיה וזמן שעשויים להשתלם לכם יותר באם יושקעו בכיוון אחר\לקוח אחר\פעילות אחרת? אחחחח...אם רק היה לנו את אותו המרשם.

מה השתנה? מה השתבש לנו?
ראשית, לא הכל תלוי בנו. יכולת ההשפעה שלנו על החלטת הלקוח היא מצומצמת. מעבר לכך לא תמיד נוכל לדעת את הסיבות האמתיות, אבל הנה מספר אפשרויות:

  • כתוצאה מהפגישה שלנו הלקוח קיבל מידע נוסף שייצר עבורו מורכבות נוספת (אמיתית או אפילו רק נתפסת) ונוצר פער גדול בין ציפיות הלקוח לבין ההבנה שלו ואיך שהוא מאמין שניתן יהיה לממש אותן (משאבים, זמן, משמעויות עבורו). כבר קרה שלקוח מסויים מאד התלהב ולאחר מכן קיבל "רגליים קרות". בדיעבד התברר שהוא מפחד מטכנולוגיה. הפתרון היה ליווי מוקפד, הסברים פשוטים יותר והרבה ערנות ופתיחות בתקשורת בינינו. גרמנו לזה לקרות, אבל היינו צריכים להבין מה גרם לפער ולתת לו פתרון מתאים.
  • הלקוח התייעץ עם XYZ (מלאו את החסר...) וקיבל תמונה שונה. זה לא אומר שהתמונה שהתקבלה "נכונה" יותר או "נכונה" פחות, אבל...זה המצב.
  • מתחרים. וכאן חשוב לי לציין, לא הכל עניין של מחיר. הרבה פעמים מדובר באופן שבו הלקוח תופס את ההצעה שלכם. אם מישהו אחר בא והדליקו אותו...הפסדתם. עם זאת, כמו שחכם סיני אמר פעם: גם כשאתה מפסיד, אל תפסיד את השיעור. שאלו באדיבות אם הוא מוכן לשתף אתכם כדי שתוכלו ללמוד מה לעשות אחרת בעתיד. לפעמים, אגב, זה עשוי לגרום לו לשנות את דעתו ולבחור בכם.
  • לכל החלטה יש מניעים עיניניים ומניעים לא עניניים. למשל: פוזיציה בחברה\ארגון. יש החלטות שנעשות במטרה לשפר את מעמדו של מקבל ההחלטה בארגון. אם ההצעה שלכם גורמת למישהו אחר להיראות "טוב יותר" ממנו...זו בעיה. אם הפתרון שלכם יחסוך לארגון, אבל יפגע בו...זו בעיה. יש המון דוגמאות למקרים כאלו ולכן להבנת הפוליטיקה הארגונית יש משמעות רבה (וכנראה שגם הנסיון בתור יועץ מסייע לזהות מהר יותר את הניואנסים).
  • הלקוח חשב שהוא מעוניין וזה עבר לו. או כמו שאומרים בשבדית: Shit Happens.
אז מה הלאה?
ברור שאין פתרון של 100% וגם אני עדיין חוקר ומנסה להגדיר סט של כללים, חוקים, תחושות והבנות שיסייעו לי להימנע מהשקעה שאינה לצורך (גם על ההגדרה הזו אפשר להתפלסף). צ'ק ליסט עם שאלות התאמה וסינון ראשוניות יכולות להיות בסיס טוב, אם כי שאלות אלו צריכות להיבחר בקפידה ולספק לנו מידע על האופי של האדם שמולנו, על התפיסות שלו ועל יכולתו ורצונו להתחייב לתהליך. אפשר למפות את הציפיות ולבחון האם הן תואמות את האפשרויות והרצונות שלנו, או לא.
לאחרונה אני מקבל יותר ויותר את האינטואיציה כאינדיקטור ראשוני חשוב (במיוחד לאחר שקראתי את הספר Blink - The Power of Thinking Without Thinking של מלקום גלדוול).

אני מנסה, משנה, למד ומתפתח ככל שחולף הזמן, אבל המודעות קיימת ולפעמים... זו אחלה של דרך.


=================================================================
הכותב הינו יועץ שיווק הבעלים של חברת integral אסטרטגיות שיווק יצירתיות - ייעוץ | ליווי | הרצאות | סדנאות
www.i-group.co.il

יום שלישי, 27 בינואר 2015

אתמול נפגשתי עם לקוח שהגיע אלי דרך המלצה של לקוח וותיק שלי, עו"ד במקצועו.
קיימתי עם הלקוח מפגש ראשוני לפני כשבועיים, במסגרתו הוא שיתף אותי בסיפורו האישי הלא פשוט, שהסיט את תשומת ליבו מעסק צעיר, מתפתח ומבטיח אל התמודדות מורכבת ואישית במישור המשפחתי. 
והיום, כשהמשבר הסתיים וחלף, הוא מרגיש שזה הזמן "לחזור לעניינים".
נשמע מעולה, אבל...העניינים כבר השתנו. מה שהיה ייחודי לפני מספר שנים, הפך לנפוץ יותר ובעלי (ובעיקר בעלות) מקצוע רבות עושות בו שימוש.
לא רק שהתחרות התגברה ושהמוצר הפך לנפוץ (ואפילו מעט נדוש), אנחנו צריכים להתמודד, ככל הנראה, גם עם העתקה של הרעיון ושיווקו ע"י מתחרה. 

בני אדם לומדים כל דבר באמצעות אחת משתי דרכים והשילוב ביניהן:

  1. ניסוי וטעיה. מנסים, טועים, לומדים, משתכללים, מנסים שוב ו...חוזר חלילה.
  2. חיקוי. אנחנו רואים, שומעים, חווים דברים ו...מיישמים דברים משלנו בהשראתם.
בכל מה שקשור ליכולת הטבעית שלנו ללמידה כתוצאה מחיקוי, יש גם "קטע" טריקי. יש מקרים בהם אנחנו מחקים אחרים בצורה מודעת. אהבתי מתכון מסויים, בום - אני מחקה אותו. מישהו קנה משהו יפה, בום - שואלים אותו: "איזה יופי איפה קנית?". אני לא צריך לספר לכם, כולנו חיים את זה יומיום מסביבנו. זה ברור, זה מובן, זה אפילו הגיוני.

אבל, יש מקרים אחרים, מורכבים יותר, בהם המוח המתוחכם שלנו מתעתע בנו. מקרים בהם כל אותן השראות שנחשפנו אליהן במשך שנים, השראות שהמוח אגר בספריית הרעיונות שלו אי שם בנבחי תת המודע, וברגע מסויים הן מתלכדות לכדי רעיון. כמו אותו אאוריקה של ארכימדס, כך כל אחד מאיתנו זוכה ונהנה מרגעי "הברקות" שכאלו. 
הברקה זה נהדר, אבל מהו המקור, מהם המקורות? ברוב המקרים אנחנו לא עוצרים לחשוב על זה ובצדק, הרי זה רעיון שלנו, לא? אנחנו חשבנו עליו? אז, כמו שבוודאי כבר הבנתם, נכון...ולא נכון.

כשמדובר ביצירה, מתכון, משחק, אירוע וכיוב', דברים שמשמשים אותנו באופן פרטי, זה מעולה, זה יצירתי וזה כיף גדול.

בעולם העסקים, עם זאת, זה קצת מורכב יותר ועשוי להיות בעייתי. אבל את זה נשאיר לעורכי הדין המצמחים בדיני מסחר, בזכויות יוצרים ובקניין רוחני.

במהלך השבועיים הסתמסנו מעת לעת ואתמול קיימנו את פגישת העבודה הראשונה. 
כבר בתחילת הפגישה הלקוח אמר לי שהפנה אלי גם את חברו הטוב. הפנית אלי? הרי אנחנו בקושי מכירים, ציינתי.
אני כבר מכיר אותך שי. אמר לי בחיוך. ולי נותר רק להודות לו על כך.

הרבה דברים עלו בפגישה הזו, כולל החשש מהחקיינים, מהפער שנצבר במהלך התקופה, חששות אישיים שלו ועוד.
הכל בסדר ובהכל צריך להתחשב, אבל דבר אחד היה לי חשוב לשקף ללקוח, ובהזדמנות זו גם פה בבלוג:
מי שמחקה תמיד נמצא צעד אחד (לפחות) מאחורי מי שיוצר, מפתח וממציא. הרי צריך מישהו שניתן לחקותו, נכון?
לכן, מי שאוהב, חי ונושם את תחום העיסוק שלו, מי שייצירתי ומפתח, תמיד יוכל להיות צעד אחד לפני האחרים. יכול, ואם יבחר את הבחירות הנכונות, גם יצליח ובגדול.

אמנם, הדרך רק התחילה ויש לנו עוד לא מעט ממנה, אבל ההרגשה היא טובה, מעודדת וההסתכלות היא קדימה.
כשפוגשים אנשים טובים, שחושבים בגדול קורים דברים טובים...

=================================================================
הכותב הינו יועץ שיווק והבעלים של חברת integral אסטרטגיות שיווק יצירתיות - ייעוץ | ליווי | הרצאות | סדנאות
www.i-group.co.il