סבי, דוד, ז"ל היה נגר. הוא נפטר לפני כמעט שמונה שנים בגיל 83 וחצי אבל היה בחור חזק ששידר כלפי חוץ אצילות מכובדת כמעט עד הרגעים האחרונים.
אני זוכר את ילדותי בבית סבי דוד וסבתי, אסתר ז"ל שנפטרה כמעט שנה וחצי לאחר סבי. בית קטן בן 2.5 חדרים בשכונת עיר גנים שבירושלים ועם זאת גדול בתחושות שהאנשים שהתגוררו בו ידעו להעביר.
לאנשים שאנחנו אוהבים והולכים לעולמם יש תכונה. הם מופיעים מעת לעת, פתאום כך, והזכרונות והתמונות צפים ועולים, לוקחים אותנו לתקופות אחרות בחיים שלנו...קטע מוזר שכזה.
כשאני חושב על התזמון של מועד הכתיבה, 24 שעות לפני יום השואה, זה רק מעצים את התחושות, שכן סבתי וסבי היו ניצולי שואה והנושא, גם אם לא עסקנו בו באופן גלוי ומפורש גיבש והיה לחלק בלתי נפרד מהסיבות שבה דברים התרחשו והתנהלו וזו רק סיבה נוספת ומשמעותית לגאווה ולהערכה שלי אליהם.
בין כל הזכרונות הטובים, ויש כאלו הרבה לשמחתי, יש אחד שבו נזכרתי היום.
אני זוכר בבהירות את היום המסויים, על אף שאת הגיל והזמן המדוייקים אינני זוכר.
סבא דוד חזר מעבודתו בחיפושית האדומה המפורסמת שלו.
לסבא הייתה חיפושית אדומה של פולקסווגן (על אף שניצל מהשואה תמיד העריך את היכולת של הגרמנים לייצר מכניקה מדוייקת ואמינה) שאותה דאג לשטוף, למרק ולהבריק בדרכו ההונגרית הקפדנית שאפיינה אותו כל כך.
באותו יום הגיע סבא והביא עמו שני כיסאות קטנים. שני קיצ'י סק.
כשאני חושב על התזמון של מועד הכתיבה, 24 שעות לפני יום השואה, זה רק מעצים את התחושות, שכן סבתי וסבי היו ניצולי שואה והנושא, גם אם לא עסקנו בו באופן גלוי ומפורש גיבש והיה לחלק בלתי נפרד מהסיבות שבה דברים התרחשו והתנהלו וזו רק סיבה נוספת ומשמעותית לגאווה ולהערכה שלי אליהם.
בין כל הזכרונות הטובים, ויש כאלו הרבה לשמחתי, יש אחד שבו נזכרתי היום.
אני זוכר בבהירות את היום המסויים, על אף שאת הגיל והזמן המדוייקים אינני זוכר.
סבא דוד חזר מעבודתו בחיפושית האדומה המפורסמת שלו.
לסבא הייתה חיפושית אדומה של פולקסווגן (על אף שניצל מהשואה תמיד העריך את היכולת של הגרמנים לייצר מכניקה מדוייקת ואמינה) שאותה דאג לשטוף, למרק ולהבריק בדרכו ההונגרית הקפדנית שאפיינה אותו כל כך.
באותו יום הגיע סבא והביא עמו שני כיסאות קטנים. שני קיצ'י סק.
בהונגרית, קיצ'י= קטן, סק= כסא ומכאן - כסא קטן.
הכסאות, שאותם הכין סבא במו ידיו כמובן,היו, כמובן איך לא, רב שימושיים. אותה רב שימושיות פרקטית שאפיינה כל כך את בני הדור ההוא. הם שימשו לסבתי כמדרגה שסייעה לה להגיע לארונות הגבוהים ולהוריד מהם מוצרי מזון ועוד ואותנו, הילדים, הם שימשו כשישבנו לאכול על יד השולחן בסלון של סבתא וסבא או לשחק משחקים שונים.
נדמה ששני הכסאות האלו בילו איתנו מאז ומעולם.
את שנותיהם האחרונות בילו סבתא אסתר וסבא דוד בבית האבות שבנהריה. מה שהחל בחודש נסיון הפך לביתם האחרון.
לפני המעבר לבית האבות, סבא נתן כסא אחד לאמי וכסא אחד לאחותה, רחל.
בשבוע שעבר חגגנו את ליל הסדר בביתם שבכרמיאל. הקיצ'י סק היה שם.
היום פגשתי את אחיו הירושלמי בבית הורי היקרים.
לאנשים שאנחנו אוהבים והולכים לעולמם יש תכונה. הם מופיעים מעת לעת, פתאום כך, והזכרונות והתמונות צפים ועולים, לוקחים אותנו לתקופות אחרות בחיים שלנו...קטע מוזר שכזה.
=================================================================
הכותב הינו בעלים בחברת integral שיווק ואסטרטגיה - ייעוץ | ליווי | הרצאות | סדנאות
www.i-group.co.il
=================================================================
הכותב הינו בעלים בחברת integral שיווק ואסטרטגיה - ייעוץ | ליווי | הרצאות | סדנאות
www.i-group.co.il
